הצהרת אמן

פיסול

מזה כ-3 שנים עוסקת בפיסול בנוסף לציור ,כשהליפה משמשת אותי  כחומר גלם לפיסול. הליפה הינה סוג של צמח מטפס המשמש לרחצה וקירצוף הגוף במסורת המקומית בארץ וברחבי המזרח התיכון.

הבחירה בחומר נבעה ממקום רגשי הקשור לזכרון ילדות שבו אבי יצר מהליפה עבודות מלאכה. בנוסף מתקשרת לעבודתי הקודמת כע"וס קלינית עם התמחות בטיפול בנפגעות תקיפה מינית ,המטופלות דברו על הצורך להתנקות מהליכלוך שדבק בהן תוך קירצוף חזרתי של העור.

בתהליך העבודה אני עוסקת בפעולות של פירוק והרכבה. חותכת, קורעת ותולשת תוך הפרדה של הליפה בין חלקיה הפנימיים והחיצוניים. זוהי פעולה המדמה פילוט של בשר. בחיבור מחדש אני תופרת את החלקים בתפירת יד,מצפה בשעווה ומשלבת בהם שערות ופרווה.

עוסקת בסוגיות של מגדר וזהות דרך הגוף הנמצא במרחב של מאבק וכאב.הגוף חשוף ופצוע ומדמה בשר חי המשחזר פעולה אלימה.מתקיים בו תהליך של ריפוי ואיחוי כפעולה שמאנית הבאה לרפא ולגאול את הגוף.  סך גוף העבודות נראה כחלק מטקס פאגני,פולחני לאחר פעולת צייד.

בעבודות מוקדמות יותר,הדימויים מאזכרים איברים מיניים,נשיים וגבריים כאחד ובעיקר את האיבר הנשי הטעון. אלה ,מהלכים על השביל הדק בין דחייה למשיכה,בין החושני והמפתה לפצוע.זורמת בהם תשוקה סמוייה  אך גם מתפרצת ,שטומנת בחובה סוד שמאיים להתפרץ.

ציור

עבודותיי מתאפיינות בחומריות חזקה, והבחירה במדיה כזו או אחרת משפיעה באופן ישיר על אופייה ותכניה של כל יצירה. רבים מציורי נולדים על ידי שפיכה רנדומלית של תערובת חומרים כגון שמן פשתן, צבעי שמן, פיגמנטים, אלכוהול וטרפנטין על משטח ריק. הפיזור הטבעי של החומרים על המשטח יוצר רמזים לצורות, דמויות ונופים שמתוכם דולה את התמונה הסופית על ידי גריעה וסימון, אך יחד עם זאת מאפשרת לחומר לומר את דברו ונותנת משמעות לדימוי. בתהליך היצירה אני נעה במרחב שבין המתוכנן למקריות. דבר זה מאפשר מפגש מפתיע עם עולמות בלתי מוכרים מהתת מודע, סוג של בריאה. התוצאה היא תמונה מעודנת אך סוגסטיבית על התפר שבין המופשט לקונקרטי. מעין מבחן רורשך המחייב את הצופים להתעמת עם המחשבות, התשוקות והזיכרונות המודחקים שלהם. חלק גדול מעבודותיי עוסקות במגדר, בזהותה ובמהותה הנפשית של האישה. הדמויות לובשות צורה של נשים מיתולוגיות חייתיות הצומחות מתוך האדמה. הן שואבות את כוחן מהעולם הפנימי התת מודע, מארכיטיפים יונגיאניים, אגדות עם, מיתולוגיות וחלומות כאילו ומגיחות מעולם קמאי קדום.

 

סדרת הפורמייקה- ”חום“
סדרה של ציורי שמן על פורמייקה לבנה בגדלים קטנים. הפורמייקה היא חומר שמתנגד לצבע ולא סופג
אותו. בעבודתי אני כופה עליו את הציור, הלובן הבוהק של הפורמייקה יוצר ניגוד לדימוי ולצבעוניות
שמאזכרת ציורי מערות קדמוניים.
בסדרת הפורמייקה האחרונה מופיעים שני דימויים מרכזיים: אישה-ילדה והזאב.
בעבודות אלה האישה מוצגת כחייתית ופראית, ובכך אני מעצימה אותה וגואלת אותה מהמקום שבו הזאב
הוא התוקף והיא הקורבן כפי שאנו מכירים מהאגדה הקלאסית כיפה אדומה. כאן הזאב הוא חלק ממנה,
אותה ישות שיש בה חלקי נפש שונים המנהלים דיאלוג ביניהם.
סדרת הפרספקס-סדרה של ציורי שמן על פרספקס חלבי בממדים בינוניים וגדולים.
סדרה זו היא המשכה של העבודה על הפורמייקה ומאופיינת בדימוי נשי יחיד. חלק מהעבודות הנשים
נראות כצלמיות, סוג של אלות קדמוניות, נשים פראיות וקמאיות.

 

ציורי שמן
העבודות הגדולות על בד ועץ בעיקרם נופים אקספרסיביים אשר מרחף מעליהם איום כל שהוא. תחושה
זו מתחזקת בעיקר בשל אווירת המסתורין הנוצרת ע“י מרקמים וצבעוניות חשוכה ואפלולית.
נופים אלה נוגעים בפחד הקדמוני מסוף העולם וחורבנו, סוג של אפוקליפסה.
האור הבוקע מתוך האופל נוכח בציורים כיסוד רוחני של הזדכות והתכנסות המתגלם בחפצים כמו פנסים,
אוהלים מוארים, כלוב ציפורים ועוד.